גזר דין בתיק ת"פ 1037/05

1. ביום 11.11.05, במהלך ויכוח עם המתלונן, נטל הנאשם אבן מן הרצפה והשליכה לעבר ראשו של המתלונן, שעמד במרחק של כ- 5-6 מטרים ממנו. כתוצאה מן הפגיעה נגרם שבר בגולגולתו של המתלונן והוא נזקק לאשפוז.

אין חולק כי המתלונן הבריא לחלוטין ומצבו הרפואי כיום שפיר.

בגין מעשים אלה, הורשע הנאשם, על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בביצוע חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי ס' 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2. הנאשם בן 21 ונעדר הרשעות קודמות. על פי תסקיר שירות המבחן שהוגש, לנאשם משפחה המונה זוג הורים ועשרה אחים ואחיות, אשר עלתה לארץ מאתיופיה בשנת 2003 והתגוררה עד לאחרונה במרכז קליטה במבשרת ציון, שם אירע האירוע בו הורשע הנאשם. הנאשם למד מספר שנות לימוד באתיופיה אך בעיקר עסק בעבודות חקלאות לפרנסת המשפחה. עם עלייתו לארץ, למד הנאשם באולפן בכרמיאל במשך תקופה של כשמונה חודשים, משם הופנה למרכז "אלטשול" בבאר שבע לצורך רכישת השכלה עיונית ומקצועית. בשל הצורך לסייע כלכלית למשפחתו לא סיים לימודיו אלה.

הנאשם נוטל אחריות לעבירה ומביע צער וחרטה. לדבריו, חש מאוים על ידי הקורבן והגיב מתוך חרדה וחשש מתוקפנותו. הנאשם הביע רצונו למצוא עיסוק לפרנסתו ולהתגייס לצבא כמנוף להשתלבותו בחברה הישראלית.

לאור גילו ונסיבות חייו, המליץ שירות המבחן על ענישה מתונה במסגרת שירות לתועלת הציבור.

3. ב"כ המאשימה סבור כי יש להעדיף את אינטרס הציבור על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם. לטענתו, חיים אנו במציאות בה אלימות מן הסוג שתואר הינה בגדר עניין יומיומי. במציאות כזו ניתן להילחם בתופעה של פתרון סכסוכים באמצעות אלימות רק ע"י ענישה מרתיעה.

ב"כ הנאשם מבקש לראות באירוע משום כשל חד פעמי של אדם צעיר שאינו בעל דפוסי התנהגות עברייניים. לטענתו, יש לתת סיכוי לנאשם, המצוי עדיין בשלב של עיצוב אישיותו, ולסייע לו לחזור ולהשתלב בחברה כאדם נורמטיבי. עוד הוא מציין כי הנאשם שהה במעצר בית מלא מיום 1.12.05 ועד למחצית חודש אפריל, מועד בו הוקלו תנאי מעצרו והתאפשר לו לצאת לעבוד.

ב"כ הנאשם סבור כי הרשעתו של הנאשם עשויה להוות לו מכשול של ממש בתהליך שיקומו, ואולי אפילו למנוע גיוסו לצה"ל. לפיכך הוא מבקש לבטל את הרשעתו של הנאשם ולאמץ את המלצתו של שירות המבחן.

4.   יש לדחות את בקשת ב"כ הנאשם לביטול הרשעתו של הנאשם. לבד מן העובדה כי בקשה זו עומדת בניגוד להסדר הטיעון כפי שהוצג ע"י ב"כ המאשימה ואושר ע"י ב"כ הנאשם, גם לגופו של עניין לא מצאתי כל טעם ממשי המצדיק היעתרות לבקשה זו. כידוע, הכלל הוא כי משהוכח ביצועה של עבירה, יש להרשיע את הנאשם. בית המשפט ימנע מהרשעתו של נאשם רק במקרים יוצאי דופן בהם לא מתקיים יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה (ור' ע"פ 2083/96 כתב נ' מ"י, פ"ד נב (3) 337). אין זה המקרה שלפנינו.

בענייננו, מדובר בעבירה חמורה. בית המשפט הוקיע אינספור פעמים את תופעת האלימות כדרך לפתרון סכסוכים, ויהא הכלי בו נעשה שימוש אשר יהא. האינטרס הציבורי מחייב, לפיכך,  את  הרשעתו של הנאשם.

מאידך, איני סבורה כי יש לנהוג עם הנאשם בגזירת עונשו במלוא חומרת הדין. המדובר בבחור צעיר, עולה חדש, אשר זוהי לו מעורבותו הראשונה בפלילים. לנאשם רקע קשה של מצוקה כלכלית, וחיים בתנאים של חוסר וודאות וחוסר יציבות. הנאשם הודה בביצוע העבירה, נוטל אחריות ומביע צער וחרטה על ביצועה. במהלך הדיון המשפטי, שהה הנאשם במעצר בית בבית אחיו ועם הקלת התנאים המגבילים שהוטלו עליו, החל לעבוד בעבודות ניקיון במוסד חינוכי, וכיום הוא מבקש להתגייס לצה"ל.

נראה, אם כן, כי מדובר בצעיר שקיים סיכוי ממשי להעלאתו על מסלול חיים חיובי ותפקוד נורמטיבי. יש להניח עוד כי היה בהליך המשפטי, כמו גם בתקופה הארוכה בה שהה במעצר בית בבית אחיו, כדי להעמיד את הנאשם על חומרת מעשיו ועל תוצאותיהם. אף שאיני סבורה כי ניתן להסתפק, כהמלצת שירות המבחן, בהטלת שירות לתועלת הציבור, סבורני כי על רקע הנסיבות שתוארו, ונוכח גילו הצעיר של הנאשם,  יש להעדיף שליחתו של הנאשם למאסר אשר ירוצה בעבודות שירות על פני מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח.

הנני מטילה, אפוא, על הנאשם עונש מאסר לתקופה של שנה, מתוכה ששה חודשים לריצוי בפועל והיתר על תנאי. התנאי הוא שהנאשם לא יעבור, תוך שלוש שנים מהיום, עבירה לפי ס' 333, 334 ו-335 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

עונש המאסר ירוצה בעבודות שירות בבית האבות מלב"ן בראשל"צ, בהתאם להמלצתו של הממונה על עבודות שרות בחוות דעתו מיום 20.6.06.

הנאשם יתייצב לריצוי מאסרו ביום 17.7.06 בשעה 08:00, במשרדי הממונה על עבודות שירות ברמלה.

מובהר לנאשם כי עליו לעדכן את הממונה על עבודות שירות בכל שינוי בכתובת מגוריו. כן מובהר לו כי כל הפרה בעבודות השירות עלולה להביא להפסקה מינהלית של העבודות ולריצוי עונשו במאסר ממש.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

מזכירות בית המשפט תעביר העתק גזר הדין לשרות המבחן ולממונה על עבודות שירות.